שבט בשבט

ט"ו בשבט הגיע, והאילנות, הו הו, אכן חוגגות!

ענפי העץ מתחילים להוריק להעלות עלים חדשים, ניצני פריחה ולבלוב. רגע אחד היה העץ קרח וערום ופתאום הוא מוריק מחדש; ענפים חדשים מתחילים לפרוץ והעץ ממשיך בתהליך צמיחה והסתעפות אחרי גשמי החורף.

הבנת החשיבות של חודש זה עבור העצים והחקלאות המקומית (שמתבססת על עצי פרי מקומיים נשירים כמו תאנה, רימון, גפן, שקד, תות ואגוז) אנו מוצאים בפירוש שם החודש: שבט.

שבט היא מילה עתיקה, באכדית משמעה = ענף.

בהתבוננות התחלפות העונות ובשינויי הטבע, ניתן להבחין כי זהו אכן הזמן בשנה בו עולה החיוניות משורשי העץ אל הענפים ומזינה אותם.

מקום מעניין נוסף בו ניתקל במילה שבט היא "שבטי ישראל", גם הם כמו ענפי העץ, מסתעפים מהאבות הקדמוניים.

חודש שבט הוא זמן מצויין עבורנו לייחר (= לשבֵּט = לשכפל מענף) עצים וצמחים על ידי ניתוב החיוניות הנמצאת בהם להשרשה, ועל ידי כך ליצור שיבוט של העץ (או השיח) שנרצה.

איך מייחרים?

~ בוחרים את העץ השיח החביב עלינו, אותו נרצה לשבט*.

~ גוזמים ענף חיוני ירוק ובריא בעובי של בין עיפרון לאצבע ובאורך של 10-20 סנטימטר ועליו כ5-6 ניצנים רדומים.

~ שותלים את הענף בעציץ כך שרובו קבור באדמה (כש2-3 ניצנים קבורים באדמה, ו2-3 ניצנים מעל פני האדמה).

ניתן גם לקחת ענפים ארוכים יותר (כמטר) ולקבור אותם ישירות באדמה [גם כאן נשאיר שניים או שלושה ניצנים מעל פני האדמה].
בחודשים הקרובים דואגים לשמירה על לחות קבועה של הייחור והאדמה. הלחות תסייע לענף לנתב את אנרגיית הצמיחה שלו ולהצמיח שורשים, כך שבט"ו בשבט הבא הוא כבר יהיה שתיל שראוי להישתל באדמה!

ואם כבר ט"ו בשבט, ולמרות שעדיין ייתכנו קרות וגשמים, הרי שזהו זמן נהדר גם לשתילת עצים נשירים, שיתעוררו מתרדמת החורף ויגלו שהם שתולים באדמה.

*עצים מקומיים וקלים לייחור: תאנה, תות, רימון.